כשאנחנו מדברים על רעב ושובע, רובנו חושבים על הקיבה. אבל האמת היא שהמוח הוא המנצח האמיתי על התזמורת. במרכז התהליך עומד אזור קטן במוח הנקרא היפותלמוס.
ההיפותלמוס הוא "חדר בקרה" של הגוף. הוא מקבל מידע מהגוף ומווסת את תגובת הגוף בתהליכים חיוניים רבים, כולל טמפרטורת הגוף, מחזורי שינה וערות, ומאזן הנוזלים בגוף. ולענייננו, הוא אחראי על ויסות תחושות הרעב והשובע.
הורמונים שמופרשים מהגוף מגיעים דרך מחזור הדם אל ההיפותלמוס ו"מספרים" לו אם צריך עכשיו לאכול או שעדיף להפסיק. אביא פה שתי דוגמאות לכך:
גרלין: זה חומר שמופרש מהקיבה כשהיא ריקה. הוא מסמן שחסר לנו אוכל, ואומר להיפותלמוס שכדאי להעלות את תחושת הרעב (Meier and Gressner 2004).
לפטין: זהו "הורמון השובע". זה חומר שמופרש מתאי השומן. כשאין מספיק שומן, רמות הלפטין נמוכות וזה מסמן להיפותלמוס להעלות את תחושת הרעב כדי שנאכל יותר ונרפד את מאגרי השומן (Meier and Gressner 2004). במצב של עודף משקל יש רמות גבוהות של לפטין (כי יש יותר תאי שומן שמפרישים יותר לפטין). אולם לצערנו, זה לא גורם לתחושת שובע (El-Haschimi et al. 2000).
מה קורה עם גרלין כשאני בעודף משקל?
אנשים שאוכלים יותר, קיבתם גדולה יותר. וכך גם יש יותר גרלין. כשהם ינסו לרדת במשקל, יהיה להם יותר גרלין והם כנראה יהיו יותר רעבים. אחד הדברים שקורים אחרי ניתוחים בריאטרים (קיצור קיבה, מעקף וכו') זה הקטנה משמעותית של נפח הקיבה. זה גורם לירידה ברמות הגרלין וזה אחד הגורמים לירידה בתחושת הרעב אחרי הניתוחים הללו.
מה קורה עם לפטין כשאני בעודף משקל?
- אצל אנשים בעודף משקל, יש בדרך כלל רמות גבוהות של לפטין (בגלל ריבוי תאי שומן).
- בגלל שיש הרבה לפטין, הגוף מפתח "עמידות ללפטין" – כלומר, ההיפותלמוס מפסיק להגיב ללפטין ולא מפרש אותו כסיגנל של שובע.
- כתוצאה מכך, למרות רמות גבוהות של לפטין, אנשים עם עודף משקל עדיין חווים רעב ולא מרגישים שובע כמצופה.
כשרק גילו את הלפטין חשבו שגילו את סיגנל השובע, ומצאו פתרון להשמנה. קיוו שהעלאת רמות הלפטין תגרום לתחושת שובע והפסקת אכילה. אבל עכשיו מבינים שזה לא המצב. למעשה, גילו כי העלאה רמות לפטין עם תרופות לא משנה הרבה אצל רוב האנשים (חוץ מאצל בערך 5% מהאוכלוסייה).
לעומת זאת, ללפטין יש תפקיד חשוב במעקב אחרי מאזן האנרגיה של הגוף. תוך 24 שעות משינוי מאזן האנרגיה – רמות הלפטין משתנות. אם למשל התחלנו דיאטה ואנחנו מכניסים פחות אנרגיה ממה שאנחנו מוציאים, הלפטין "יתעורר" ורמות הלפטין בגוף ירדו (זה יקרה לפני שכמות השומן בגוף תשתנה). השינוי הזה בלפטין הוא בין הסיגנלים שמפעילים את תגובת "אנטי ההרעבה" של הגוף, וגורם לשינוי הורמונלי ומערכתי בגוף. כתוצאה מכך יעלו למשל רמות הגרלין (וכך נהיה יותר רעבים) (Ochner et al. 2013).
ללפטין יש השפעה גם לאורך זמן. אחרי ירידה במשקל רואים שרמות הלפטין יותר נמוכות ממה שהיו (וממה שרואים אצל אנשים עם אותו משקל שלא ירדו ממשקל גבוה יותר), כך שיש גם שינוי ארוך טווח ומונוטוני של רמות הלפטין.
המנגנונים האלה הם חלק מהסיבות שכשמתחילה עלייה במשקל, היא מזינה את עצמה ומאד קשה לעצור אותה. מבחינת תחושות של רעב ושובע – אנשים שמתמודדים עם עודף משקל ירגישו יותר רעב ופחות שובע, ויצטרכו להפעיל הרבה יותר שליטה עצמית ויכולות וויסות כדי לשנות את הרגלי האכילה שלהם.