כשהמערכת משתבשת: אינסולין וסכרת

בשביל מה צריך אינסולין?

האוכל שאנחנו אוכלים מתפרק במערכת העיכול וחלקו הופך ל"מטבעות" אנרגיה (סוכר פשוט). האנרגיה הזו עוברת ממערכת העיכול אל מחזור הדם, ומהדם אל תוך תאי הגוף אשר משתמשים בסוכר כדי לנשום ולתפקד. אבל תאי הגוף "נעולים", ולא נותנים לחומרים רנדומלים ממחזור הדם להכנס לתוכם. כדי שהסוכר ייכנס לתוך התאים, הם צריכים אינסולין אשר מופרש למחזור הדם מהלבלב ופותח עבורם את הדלת של התא. אחרי שאנחנו אוכלים משהו שמתפרק לסוכר, רמות הסוכר בדם עולות. כשהגוף מזהה שיש הרבה סוכר בדם הוא מפריש אינסולין מהלבלב לתוך הדם ורמות האינסולין בדם עולות. האינסולין פותח את הדלת של התאים עבור הסוכר וסוכר נכנס לתוך התאים ועושה שם את עבודתו. משום שהסוכר נכנס לתוך התאים, רמת הסוכר בדם יורדת חזרה. 

מה זה סוכרת?

יש שני סוגי סכרת אשר שונים מאד זה מזה.

סכרת נעורים (סכרת סוג I): הלבלב לא מפריש אינסולין. רמת הסוכר בדם גבוהה אבל התאים נעולים כי אין אינסולין, אז סוכר לא נכנס לתוך התאים, וזה מצב מאד מסוכן. אנשים שחיים עם זה צריכים לקחת אינסולין באופן חיצוני וכל הזמן לנטר את עצמם כדי לוודא שלא לקחו פחות מדי או יותר מדי אינסולין ושרמות הסוכר בדם נשארות יציבות.

סכרת מבוגרים (סכרת סוג II): הלבלב מפריש אינסולין, אבל הוא לא עובד מספיק טוב (באנלוגיה של פתיחת הדלת של התא – בואו נגיד שהאינסולין פותח את הדלת באופן חלקי ואז כמות הסוכר שיכולה להכנס קטנה). אז למרות שיש אינסולין בדם, הסוכר לא נכנס מספיק לתוך התאים. זה גורם ל"הצפה" של אינסולין בדם – כי הלבלב ממשיך להפריש עוד ועוד אינסולין כדי להכניס את הסוכר פנימה אל תוך התאים. וזה גם גורם לרמות גבוהות של סוכר בדם, כי הסוכר נשאר בדם ולא נכנס מספיק ממנו פנימה אל תוך התאים.